בניין הזיכרון – הלכה למעשה

על פי מודל רא"ש יש כללים קבועים לכניסת מידע חדש למאגר הזיכרון

כיצד מלמדים את התלמידים לנצל אותם בלימודים?

במודל הזיכרון של רא"ש קיימים עקרונות שחשובים לחיים בכלל, ולאו דווקא למערכת הזיכרון. ניתן ללמדם בנפרד, ובהמשך לשלב את יישומם גם בלימוד הדורש זיכרון. להלן הכללים לכניסה למאגר הזיכרון, והנושאים שאפשר לפתח דרכם:

כלל ראשון: לא כולם נכנסים.

כדאי ללמד את הילד לערוך סדר עדיפויות.

להתחיל בנושאים רחוקים מן הלמידה, כמו: מה הכי חשוב שיהיה בכיסא – מושב או משענת? מה הכי חשוב שיהיה בארון ספרים – מדפים או דלתות?

להמשיך בנושאים רחבים יותר: מה הכי חשוב שניקח לטיול (אם אין הרבה מקום בתיק למשל) שתייה או משחק.

ואז לעבור לנושא שקשור ללימוד. זה יכול להיות מציאת מילות המפתח בסיפור, משפט המפתח בפסקה, העניין העיקרי בנושא הנלמד.

אם יושבים עם הילד להתכונן לקראת מבחן, מומלץ למרקר את החלקים החשובים ולהתמקד בהם. אמנם קוראים גם את כל השאר – אבל הקריאה הזו היא עניין של הבנה של החלק המודגש. את החלק המודגש צריך להכניס לזיכרון, ואת השאר – מספיק להבין.

כלל שני: ישנה עדיפות ל –

א. קרובי משפחה  – כאשר עומדים בפני מידע חדש כדאי להתרגל לשאול את עצמנו מראש: מה אנחנו כבר יודעים על זה? לאיזו "משפחה" המילה שייכת. ללמד את הילדים לעשות את זה באופן יזום מתוך הבנה שאם אנחנו מזהים בפנים "קרובי משפחה" של העניין, יהיה לנו קל יותר לזכור אותו.

ב. חברים  – גם אם לא יודעים כלום על הנושא עצמו, ישנה שאלה נוספת שאפשר לשאול על המידע החדש היא: מה זה מזכיר לנו? קשר עקיף כמו למשל, אם לפנינו טקסט שכותרתו: האופניים הראשונים בעולם – זה מזכיר לנו שראינו פעם מכונית מאוד מאוד ישנה. זה פותח את המוח לכיוון שכנראה גם האופניים הראשונים שנקרא עליהם יהיו שונים מאלה של היום, והמוח כבר מתכוונן להשוואה.

הדבר נכון גם לפרטים "קטנים" כמו צורת האותיות [מצורף דף הכולל תומך זיכרון לאות ב', מתוך ערכת "צלילי קריאה"] כשמוצאים קשר בין צורת האות לפריט מוכר שיש לו קשר חזותי ושמיעתי לסמל האות ולצלילה, משתמשים בסיסמה קבועה הנותנת שם וייצוג לכל אחד מחלקי האות – מעלים את סיכויי ההצלחה והזכירה.

הדבר שימושי גם ברכישת ידע וכלים לשוניים נרחבים יותר, לצורך הבנה והבעה [מצורפת מטלת משפחת מילים לשירות ההבנה וההבעה].

ג. בעלי הופעה בולטת –  אם אין לנו ידע קודם בנושא, וגם לא מזכיר לנו שום דבר, נוכל להגדיל את הסיכוי של זכירת העניין על ידי הבלטתו. אפשר להבליט באופן שמיעתי: לומר בקול, במנגינה וכד'. אפשר להבליט באופן חזותי: לכתוב בגדול, לצייר, לצבוע. אפשר גם כיוון תנועתי ואין גבול לדמיון הילדים איך להדגיש לעצמם משהו שהם רוצים לזכור.

ד. למתעקשים ונוקשים חזק  – יש לי תלמיד שכשניסינו לשפר זיכרון שמיעתי לפרטים בעזרת "קרובי משפחה" או "חברים" ולא הלך. הוא התקשקש עם זה, ובינתיים המידע המקורי ברח. אז ניסינו את השיטה הישנה והטובה: שינון. התעקשנו, נקשנו חזק והוא זכר.

ה. לשליחים עם פרחים  – אם מודעים לרווח שיצא לנו אם נזכור ומעצימים את זה – זה מעלה את המוטיבציה לזכירה, וגם זה כרטיס כניסה… ואם הרווח של ההצלחה במבחן לא מספיק דומיננטי, אפשר גם להוסיף פרס מוחשי לפי הצורך, על מאמץ ועל הישגים בעז"ה.

כלל שלישי: מרבית הנכנסים לבניין ישהו בו זמן קצר. רק מיעוטם יהפכו לדיירים קבועים.

1.      תרגילים לזיכרון בטווח המיידי – נותנים לילד מידע כלשהו, ומבקשים שיחזור עליו. זה יכול להיות  שם של אות, קטגוריה, מילה באנגלית, כתיב של מילה בעברית או תאריך בהסטוריה.

2.      תרגילים לזיכרון בטווח הבינוני – נותנים לילד מידע כלשהו, הוא חוזר עליו במיידי. עוסקים בעניינים אחרים, ואחרי כ-20 דקות שואלים אותו שוב על המידע שניתן לו קודם. אפשר לנסות בלי להכין אותו מראש, ואפשר לומר לו מראש: תזכור את זה טוב, עוד מעט אשאל אותך שוב על זה.

3.      תרגילים לזיכרון לטווח ארוך – על מנת שהמוח יאחסן לטווח ארוך, המידע צריך להיות "מחובר" למידע שקיים כבר. עוזרים לילד לקשר את המידע החדש למשהו שהוא מכיר, ממשיכים למידע חדש אחר – שונה, ומבקשים לחזור ולומר את המידע הראשון.

4.      אם הילד מצליח גם לעשות מניפולצייה עם כמה פרטי מידע, למשל למצוא צליל פותח של 3 מילים שניתנו לו – הוא מפעיל גם את הזיכרון הפעיל. זיכרון פעיל מחזק את הזיכרון לטווח ארוך כי הוא יוצר יותר קשרים במוח. תרגילים חזקים לחיזוק שריר זה נלמדים בקורס "נוירודינמיקה" של גב' שולמית שרייבר.

כלל רביעי: הנמצאים בבית מתבקשים לשמור על הסדר ועל יחסי שכנות טובים!

מספרים על אבא של בחור ישיבה מהדורות של פעם, שטרח ונסע שעות בשביל לבקר את בנו בישיבה. כשהגיע התברר שהבן בבית המדרש, האב הסתפק בביקור בחדר בו הבן מתאכסן. כשראה שחפציו של הבן מסודרים כדבעי התרשם לטובה, ויצא לדרכו חזרה. "אם החדר מסודר, מסתבר שגם הראש מסודר, וזה העיקר", משהו כזה אמר. ואכן, חשוב שנמחיש זאת לתלמידים, נלמד אותם על היררכיה בין מושגים: שם של קטגוריה, קבוצות משנה, תתי קבוצות בתוך קבוצות המשנה. כמובן שכדאי לתת גם תמיכה חזותית לעניין: בגיל צעיר אפשר לשרטט עיגול גדול בשביל לייצג את הקבוצה הכוללת, ובתוכו לשרטט עיגולים קטנים לקבוצות המשנה, וכך הלאה. בגיל בוגר אפשר ללמד את ההיצג של התרשים [מצורף קובץ "תרשים מרשים" מתוך הספר "בשבילי הלשון וההבעה"] כשמלמדים מושג חדש, כדאי לדבר על המיקום שלו בהיררכיה של המידע שכבר קיים אצלנו.

כלל חמישי: הדיירים הקבועים מוזהרים כי צפויים שינויים במהלך השנים.

אם חשוב לנו שהילד ישמור את המידע החדש לאורך זמן, מידע חיוני שלא היינו רוצים שיאבד במשך השנים – כדאי לדאוג לכך שיצטרך להשתמש בו שוב ושוב, שירגיש כי הוא עדיין נחוץ עבורו. שימוש בידע שנרכש בשיעור אחד לצורך שיעור בתחום דעת שונה יוסיף גם כן להעמקת המידע ושימורו לאורך זמן. אך יש לקחת בחשבון שקיים מידע שנקלט בשלב מסוים, ובמשך הזמן נעשה כבר לא נחוץ – וניתן להיפרד ממנו. עדיף להתמקד במה שחשוב ומועיל עבורנו.