אני והחינוך המיוחד

נקודת התחלה.

שאלה ותהייה:

מהו המבט שלי על ה"חינוך המיוחד"?

האם שונה הוא גם שווה?

ומה עושים בשביל זה?

אתחיל בסיפור אמתי.

אימא שלי מספרת: ״באחת ההשתלמויות שנערכו במסגרת בית הספר בו עבדתי, דיברה המרצה על תלמידים מן החינוך המיוחד, ועל דרכי ההוראה שצריך להתאים להם וכו'. הרגשתי צורך לשתף, וציינתי בגאווה: "יש לי 4 בנות בחינוך מיוחד".

המבטים שהיא קיבלה הבהירו לה שהייתה כאן חוסר הבנה, החברות לצוות חשבו שיש לה 4 בנות לקויות למידה, והיא התכוונה ל-4 בנות שעוסקות בהוראה לחינוך המיוחד…

מאז ששמעתי את זה, וגם בהמשך כשנפגשתי עם התמודדות מסוימת בתוך ביתי, הבנתי שה' רוצה מאתנו משהו אחר. שלפחות ננסה לגשר על הפער בין ההתייחסות שלנו לילד חנ"מ לבין המורה שלו. בין המטופל למטפל. שהרי כולנו בני ישראל. לכולנו – נשמת ה', יכולות וגם מוגבלויות. מי יותר ומי פחות. אבל כולם ראויים לכבוד!

ניגש לעבודת הקודש עם ילדי ישראל מתוך נקודת המבט של כבוד. אני ממש נחרדת לשמוע ממורות ביטויים כמו: "זה תלמיד חלש, אין סיכוי לקדם אותו". או "היא – כלום!". להיפך! גם כשמדברים על הקשיים, זה הקושי שלו, האתגר להתקדם הוא האתגר שלו ושלנו. וכל אחד יכול, עד כמה? ה' יודע.

ועם כל הכבוד, מוטלת עלינו גם חובת ההשתדלות.

להשתדל לקדם כל ילד מישראל, בדרך שתשאיר אותו עם אהבת הלימוד וכמה שיותר חוויות הצלחה. השליחות שלי היא לאחד את המורות לחינוך מיוחד, הוראה מתקנת וכל אימא או גורם אחר שמתעניין בקידום תלמידים מתקשים. ליצור קשר פורה ומפרה בין כל אלה, ולהעשיר זו את זו מתוך חשיבה יצירתית של כל אחת מאתנו, מתוך לימוד והתנסות.

במהלך שנות לימודי ועבודתי נפגשתי עם מורות מוכשרות ויצירתיות, שעובדות שנים על גבי שנים באותה משבצת. מפתחות שיטות ודרכים מוצלחות, והכול נשאר ב'ארבע אמות'. ומנגד, פגשתי את המתחילות, הסוללות את הדרך ביזע ועמל רב. מנסות להשתלט על הטפסולוגיה במקביל לעבודה עם הילדים. חשבתי לעצמי: למה שלא ניצור קשר בין אלה לאלה, לא תמיד צריך קורסים ארוכים בשביל לדעת איך מתנהלים. מתוך השטח, העצות וההמלצות יכולות להיות הרבה יותר מועילות.

כשתלמוד התורה בו אני עובדת התרחב, והכניסו מורת שילוב נוספת, ואחריה הגיעו גם מידי שנה ממלאות מקום מצאתי את עצמי מראה, מדריכה, מדגימה, ושומעת שוב ושוב את הקריאה: "תוציאי לאור את הרעיונות האלה, חבל שיישארו במגרה" או "את יכולה לעשות מכל מה שאת יודעת קורס שווה!".

החלטתי להרים את הכפפה, ולהציע לציבור המורות להיות שותפות במיזם "כלים שלובים". קבוצת מייל שבה מקבלים (וגם נותנים) כלים לקידום תלמידים מתקשים במגוון תחומים. הסלוגן שלנו: "הרווח שלי, הוא הרווח שלך – בשילוב!" במשך שנה זיכה אותי ה' לשלוח דיוור שבועי בנושאים שונים לקידום תלמידים מתקשים.

קבוצת המייל שהתחילה מחבֵרות, מכָּרות ומוקירות בודדות, עומדת היום על כ-500 שותפות פעילות, שלא מפסיקות להתעניין, להתפעל ולהודות. אנו שותפות בהעלאת רעיונות ופתרונות לדילמות שונות במסגרת ההוראה המתקנת, הצעות לחומרי עזר מוצלחים, דרכי פעולה ואנשי מקצוע בתחומים קרובים, ואפילו קשר של מחפשות עבודה בתחום ו"דרושים".

קראנו לדיוורים "טיפות", שכן אין מדובר כאן בטיפים קצרים שככה, 1,2,3 ומסיימים. יש כאן מהלכים מובנים, חשיבה משותפת, דיונים ודיוקים. אך גם לא מדובר כאן בזרם של תכנים נשגבים. אלו "טיפות", שאט אט יכולות להעמיק חדור, ולשנות. להפוך את העבודה בתחום לקלה יותר למורה ולתלמיד.

שותפות חדשות חוזרות ושואלות: "איך אפשר להשיג את הטיפות הקודמות?"… במלאת שנה לקבוצה, אנו מוציאים לאור את כד השמן הקטן, שיאיר לכולם ולא רק שמונה ימים…

נ.ב. מכיוון שהמטרה היא לתת כמה שיותר כלים, לא הקפדנו על כללים של "בלי פרסומות". השתדלנו להביא פרטים על מוצרים ו/או על נותני שירותים ששמענו עליהם המלצות, ומי שמעוניינת תוכל לפנות.