שטף בקריאת מילים

הוא קורא 40 צירופים לדקה, מצליח לקרוא הברה סגורה ברצף,

ובכל זאת – הקריאה שלו איטית. מה אפשר עוד לעשות?

קודם כל יש לדעת שלכל ילד (ובעצם, לכל אדם) יש קצב אישי. אם הילד איטי בכל ההתנהלות שלו, לא נוכל לצפות שיקרא במהירות. ננסה לעזור, ללמד אסטרטגיות בקריאה, כמו שניתן ללמד אסטרטגיות בהתארגנות – אבל כל עוד הילד מדבר לאט, לא נוכל לצפות שיקרא מהר יותר מהדיבור…

שנית, יש להכיר את הנורמות לכל גיל –

כיתה א׳ – 20-40 מילים לדקה.

כיתה ב׳ – 40-60 מילים לדקה.

כיתה ג׳ – 60-80 מילים לדקה.

כיתה ד׳ – 80-100 מילים לדקה.

כיתה ה׳ – 100-120 מילים לדקה.

כיתה ו׳ – 120 ומעלה

זהו הקצב שנחשב תקין גם בקריאת בוגר.

כאשר המילים נשלפות בקצב מהיר מתוך מאגר אורתוגרפי במוח הקריאה נעשית בשטף תקין.

קודם כל – בודקים

כדי לבדוק את קצב הקריאה מקובל לתת לילד טקסט תואם גיל לקריאה, למדוד את משך הקריאה, ולבצע תרגיל: מספר המילים בטקסט כפול 60 חלקי מספר השניות שארכה הקריאה.

על מנת להקל את המשימה, נוכל לבחור טקסט אחד שבו 100 מילים.

במקום לערוך את החישוב הנ״ל, אפשר לצלם את דף הסיפור עבור כל תלמיד, להפעיל סטופר – טיימר לדקה אחת, ולסמן בדף עד לאן הילד הגיע. לספור את המילים ולראות אם הוא עומד בנורמת בני גילו.

לצד כל שורה כתבנו את מספר המילים שבה, וכך ניתן לספור את המילים ביתר קלות. מכיתה ה' כדאי להציג את הטקסט ללא ניקוד. מכיתה ו׳ ומעלה משך קריאת הטקסט אמור לארוך 50 שניות.

בדרך לשטף

חשיפה של ילד לאותה מילה 7 – 10 פעמים מסוגלת להכניס מילה למאגר האורתוגרפי, כך שבפעם הבאה שייפגש עמה, יוכל לקרוא אותה בשטף תקין, ללא צורך בפיענוח פונולוגי חוזר. ילדים בעלי קושי בשיום צריכים מספר חשיפות רב יותר.

הבעיה

כאשר ילד קורא טקסט אחד מספר פעמים, הוא נחשף שוב ושוב לאותן מילים ויש יותר סיכוי שהן תיכנסנה למאגר האורתוגרפי שלו. בדרך כלל, ילדים מתקשים מתחמקים מקריאה, ובפרט קריאה חוזרת. וכשהם נדרשים לקרוא, הם יעשו זאת פעם אחת, ולא ייתרמו מספיק מן החשיפה הבודדת.

הפתרון

על מנת לגרום לילד לקרוא שוב ושוב את אותו סיפור, אפשר פשוט … לבקש. לתת לילד מטלה של ״קרא את הסיפור 3 פעמים, חתימת הורים ____״.

אבל עדיף להשאיר את האחריות לילד, וליצור מטלות אמתיות ולא מלאכותיות שכאלה. כך אפשר גם לבנות משימות שדורשות קריאה חוזרת. למשל: משימת השלמת מילים חסרות בטקסט. קוראים טקסט מלא, אח״כ מביאים את אותו טקסט כשחסרות בו מילים. הילד קורא כדי לדעת מה חסר, ובעצם על הטקסט המקורי חוזר.

לפני שאני נותנת משימה כזו כשיעורי בית, אני משחקת בכיתה את ״משחק המחק״ – הטקסט מונח על השולחן (עדיף בהגדלה) הילד עוצם עיניים, ואני מכסה בעזרת המחק מילה מן הטקסט. אם הצליח לגלות מה המילה המוסתרת – התור עובר אליו והוא מסתיר בשביל המורה. כשהמורה ״מנסה״ לגלות מה המילה המוסתרת, היא יכולה להראות לו את הדרך לגילוי המילה – קריאת התחלת המשפט, בדיקה האם מה שאני חושבת מתאים גם להמשך וכו׳. במהלך ה״הסתרות״ כדאי ללכת מהקל אל הכבד, זאת אומרת, בתחילה להסתיר מילה מסוף משפט, אח״כ מן האמצע, ובסוף – מן ההתחלה. אם לא מצליחים לנחש נכון – נשאר התור בידי ה׳נכשל׳. יש ילדים שמבקשים להסתיר יותר ממילה אחת, וכך המשחק עולה עוד דרגה.

מניסיונה של גב׳ יעל (054-8420788), מחברת ערכת "שטף קריאה", עולה כי לאחר משימות הדורשות קריאה חוזרת, קפצה תלמידה מקצב קריאה של 48 לדקה, לקצב קריאה של 60 מילים לדקה.

ד״ר גד דואר טוען שקריאה חוזרת כזו מסייעת לא רק לטקסט הספציפי שנקרא, אלא גם לשטף קריאה באופן כללי.

עוד קצת מידע על קריאה גלובלית

יש לציין כי קריאה גלובלית יכולה להתרחש בשני אופנים: א. קריאה לוגוגרפית ב. קריאה אורתוגרפית. קריאה לוגוגרפית – מתחילה אפילו בגיל גן, כאשר הילד קולט את המילה באופן חזותי כתמונה, למשל: קריאת ״קוקה קולה״ כשמופיע כסמל. זו קריאה שלא מתייחסת למרכיבי המילה, ולא תמיד ניתן לזהות אותה כשתופיע בגופנים אחרים וכד׳. הקריאה הגלובלית היעילה יותר היא קריאה אורתוגרפית, שכוללת גם את המורפולוגית – היא מתייחסת לחלקים של המילה, המילה השלימה נוצרה מהרכב חלקיה, והילד יוכל לזהות אותה בכל צורת כתב וכן לערוך עימה מניפולציות של יחיד/רבים, תוספת כינויי שייכות וכד׳. ילדים שעדיין לא שולטים בפיענוח פונולוגי, לא כדאי להתחיל לעבוד על הקריאה הגלובלית, כי היא תלך לכיוון לא יעיל של לוגוגרפיה. רק כאשר הילד מדייק בקריאה, ומצליח להגיע ל-45 מילים לדקה, מומלץ לעבור לתרגילים המעודדים שימוש בקריאה גלובלית.

מה עוד ניתן לעשות?

את המשחק של ״כמה בדקה״ שעשינו על צירופים, ניתן לערוך גם בקריאת מילים. מבריקים לילד כרטיסים ובהם מילים ברמת הקריאה שלו, מפעילים סטופר וסופרים כמה מילים הוא מצליח לקרוא באופן מדויק בתוך דקה. רושמים בתיק האישי, ואחרי תקופה בודקים את ההתקדמות.