איך משתפים תלמידים ביעדים?

אנחנו בוחנות את הילד, מעריכות את כישוריו, בונות תכנית לימודים יחידנית, קובעות יעדים, עוקבות ומתפללות… ואיפה הילד בכל התמונה?

ההמלצה שלי היא לשתף את התלמיד בתהליך.

אחרי עבודת השטח שלנו, אפשר לדבר עם הילד, לשמוע ממנו מה הוא היה רוצה ללמוד כדי שיהיה לו יותר קל. להגדיר מטרות בשפה שלו, לנווט אותו ליעדים הלימודיים מתוך הבנת החשיבות שלהם. אפשר לשאול מה לדעתו היתרון בלימוד פרטני על פני הלימוד בכיתה (שמתם לב ששתולה כאן הנחת יסוד שיש יתרון?…) ומתוך השיתוף הזה לעבוד יחד.

[להורדת דף קביעת יעדים עם התלמידים]

יש המגדילות לעשות ובונות דף ממוקד מטרה לתלמיד מסוים. למשל: כאשר מלמדים אותיות א״ב, מכינים טבלה (לרוחב) עם כל אותיות הא״ב. בשורה ראשונה מסמנים באילו אותיות הילד שולט בתחילת התהליך. ובשורות הבאות, מוסיפים מידע כאשר הילד נבדק שוב בתחום זה, לאחר עבודה.

החוויה של ההתקדמות בלמידה, הסיפוק של הילד לאחר ההשקעה מעוררים מוטיבציה, ושווים הרבה יותר מפרס אפילו מ״הכול בשקל״…

ובכל זאת, מי לא אוהב פרסים?! אני רגילה לתת 'נקודה' על כל דף שהילד הכין בו את שיעורי הבית שנתתי לו. את הנקודות אני מסמנת בדף המיועד לכך, ולאחר צבירה של 7 נקודות הילד זכאי לבחור פרס. מה שחשוב הוא לשדר: איזה יופי, כמה התקדמת, כמה עבודות עשית, זה סימן שאתה חרוץ! ולא: איזה יופי, עוד מעט מגיעים לפרס… [להורדת דף שער לקלסר ש"ב עם מקום לסימון הנקודות].

אבל השיעור שלנו לא נועד רק להוסיף נקודות בלמידה, השיעור שלנו נועד גם להוסיף נקודות לאישיות של התלמיד או התלמידה. נקודות שיתנו להם כוח להאמין בעצמם, להמשיך להשקיע וגם לשמוח. בקיצור – להעלות את הדימוי העצמי, שהוא בסיס לכל דבר חיובי.

מה עושים כדי לפתח את הדימוי העצמי החיובי של התלמידים?

בשביל זה יצרתי את הפנקס האישי – בצד אחד הכותרת היא: דברים חדשים שלמדתי היום. בצד השני הכותרת היא: דברים טובים שלמדתי על עצמי [קבלו שני עיצובים של שער לפנקסים אישיים].

דואגים להשאיר 5 דקות בסוף השיעור למילוי בפנקסים:

פותחים את הצד הראשון, רושמים תאריך ומסכמים נקודה או שתיים שהתחדשו במהלך השיעור. עדיף לתת לתלמידות לנסות לנסח את הנושא כפי שהן הבינו – לא תאמינו כמה זה יכול להיות מפתיע. אבל גם אם לא היה להם ברור – כאן המקום שלנו להכתיב את הסיכום. חשוב שבשיעורים שלנו יילמד תוכן שיוכל לשמש אותם כערך קבוע, ולא מילוי דפים מזדמנים.

אח״כ הופכים את הפנקס לצד השני, רושמים שוב תאריך, ומנסים להיזכר במעשה טוב שכל אחד מן המשתתפים בשיעור עשה. לאו דווקא בהקשר ללמידה. זה יכול להיות: ויתור לחבר, השאלת חפץ, המתנה, הפעלת שיקול דעת, התגברות כל שהיא. ומנסחים בצורה כזו: עשיתי כך וכך… וזה אומר ש…, לדוגמה: הקשבתי היטב להסבר של המורה, למרות שהיו רעשים בחוץ. זה אומר שיש לי כושר קשב וריכוז טובים.

אם נצליח להתמיד במילוי הנקודות הללו בפנקסים,

בסוף השנה – יהיה פשוט מקסים!