עד לפני שנתיים, לא היה לי ספר לשון בתכנית העברית בכיתה ב׳. הייתי משתדלת לשלב בשיעורים אוצר מילים, דימויים, מושגים חדשים פה ושם, וכך חשבתי שיצאתי ידי חובת הוראת הלשון. במקביל, חשתי מצוקה כשניסיתי להתקדם עם התלמידות לקריאת טקסטים לצורך ההתמקדות בהבנת הנקרא, פתאום שמתי לב שבנות רבות מתקשות עדיין במיומנות הבסיס של קריאה. גם כשביקשתי לכתוב חיבורים, נתקלתי בבעיה: בנות רבות שוגות בשגיאות המעידות על חוסר שליטה באותיות הכתב, בלבול בין ג-ז, ץ-ף. עמדתי חסרת אונים: מצד אחד, רציתי להתקדם, מצד שני: צריך לחזק את הבסיס כדי שהתוצרים יהיו ראויים. כשהגיעה לידיי חוברת ״בשביל הלשון״ מס׳ 2, הבנתי שמצאתי אוצר. ואכן, כאשר מעלים על השולחן את הנקודות שעלולות להוות מוקש בקריאה ובכתיבה, נותנים לתלמידות כלים לדיוק ולשטף בקריאה, בסיס מובנה להבנת הנקרא ומודעות לכתיב - אפשר ליישר קו ולהמשיך בדרך סלולה הלאה ואם בכל שנה כך, קל וחומר השנה - אחרי שהתלמידות עברו את כיתה א׳ באופן חלקי בלבד בעקבות המגיפה. חוברת ״בשביל הלשון״ מס׳ 2 - חיונית כפליים.