עיבוד רגשי

חוסר הערכה עצמית או רגישות רבה מקשה על הפניות ללמידה.

הבה נראה איך פיתוח העולם הרגשי תורם ללמידה עצמה!

לפעמים ילד לא מצליח להתקדם משום שלא מספיק מאמין ביכולת שלו, או משום שמרגיש דחוי בחברה ומוחו לא פנוי ללמידה.

יש הטוענים: מה זה משנה מה מרגישים, העיקר השכל, רגשות זה דמיונות.

מאידך, כולם חווים את השפעת הרגש שאופף אותנו, לטוב ולמוטב.

הרגש הוא מנוע חזק, אין ספק. כשהוא חיובי – זה נהדר. כשהוא שלילי – הוא מאותת לנו שמשהו צריך תיקון. להעלים את הגורם המפריע, ובמקרה שאי אפשר לשנות את המצב, הבחירה שלנו היא בהתייחסות אליו.

בדרך כלל קל להבחין בין ״שמחה״ לעצב, אבל כדי להעמיק בנושא חשוב גם לזהות באיזה רגש בדיוק מדובר. לשם כך, כדאי להשתמש במנעד רגשות רחב ומגוון. וכן לערוך לתלמידים היכרות עם שמות הרגשות, ומשמעותם.

ניתן לעשות זאת בעזרת משחק תפקידים והצגות בכיתה.

גם המשחק "מה עובר עליך" (קודקוד) יכול לתרום מאוד בנושא. במשחק זה, המשתתפים מתאמים בזיהוי רגשות אצל אחרים, ובהבעת רגשות בעזרת מימיקה, שפת גוף ואינטונציה מתאימה. ניתן לבנות משחק דומה בהוואי של הכיתה. כותבים משפטים אופייניים, כמו: "שוב הטוש המחיק נעלם לנו" או "שמעתם שבשבוע הבא יתקיים בעז"ה טיול?" במקביל למשפט, מקבל התלמיד הנבחר להציג – גם שם של רגש על פי גורל. וכך נוצרות סיטואציות מבדחות, כאשר על הטוש שנעלם צריך לספר מתוך רגש התלהבות, ועל הטיול מתוך עצב ואכזבה…

[להורדת דפים העוסקים בנושא מתוך הספר "בשביל הלשון" מס' 4].

מה מרוויחים כשמזהים מה בדיוק מרגישים?

כשמזהים את הרגש המדויק, הדבר תורם ישירות לתחומי הלמידה העיקריים: הבנת הנקרא והבעה. ילד שרפרטואר הרגשות שלו עשיר, יכול גם להבין את רגשותיו של הדמויות בסיפור שהוא קורא. לא פעם, הרגש הוא גורם מרכזי בהשתלשלות העניינים. בלי להבין את הרגשות של הדמויות בסיפור, יהיה לו קשה להבין את הקשר בין האירועים. כמו״כ בהבעה, הרגש המפותח יעזור לו בצורך לשלב ביטויי רגש בסיפור שהוא כותב.