העיבוד המורפולוגי

המוח מאורגן בקטגוריות סמטניות,

אבל יש גם קטגוריות מורפולוגיות: לפי שרשים, תבניות ומשקלים.

איך נכנס העיבוד המורפולוגי לתהליך הקריאה?

נתחיל בהתנסות קלה, המשיכו את המשפטים:

וירוס ה'קורונה' מתפש…

ה'קורונה' היא מחלה שמתפש…

אם יש לכם עיבוד מורפולוגי טוב, תוכלו לצפות האם המילה תסיים בסיומת רגילה (מתפשט) או בסיומת נקבה (מתפשטת) וזאת בעקבות הנושא עליו מדובר בתחילת המשפט. כשהקורא מתחשב בגורם המורפולוגי, הקריאה נעשית ביתר שטף בלא צורך בפיענוח תמידי.

ועכשיו נתחיל מהתחלה —

הקריאה היא תהליך אינטראקטיבי בין הכתוב לקורא. היא מחייבת פעילות פיזיולוגית של ראייה, שמיעה, וגם פעילות תפיסתית של עיבוד הגירויים במוח.

עיבוד זה כולל 4 מימדים: הפונולוגי, האורתוגרפי, הסמנטי והמורפולוגי. למימד הפונולוגי שייכים העניינים הקשורים בצלילי המילה, למימד האורתוגרפי שייכים העניינים הקשורים למראה החזותי של המילה. בחלק הסמנטי נמצא את העניינים הקשורים בפיענוח המשמעות של המילים שפוענחו במהלך הקריאה.

לכאורה אם הצליח להמיר את הסמל החזותי לצליל התואם, וגם לקשר זאת למשמעות הוא מגיע לקריאה. אך למעשה, מחקרים מצאו כי קיים עיבוד נוסף במערכת, והוא העיבוד המורפולוגי.

מה כולל העיבוד המורפולוגי?

בעיבוד המורפולוגי המוח מתייחס למבנה המילה, וזה כולל מרכיבים רבים: שורש שמהווה את הבסיס הסמנטי של המילה, אך אין לו משמעות משל עצמו, אלא בתוספת המוספיות והניקוד.

צורני נטייה הכוללים מוספיות שנוספות לשורש המילה. הנטייה יכולה להיות של ריבוי, מין, זמן, גוף, ובניין. ישנן גם נטיות של שייכות, ועוד.

צורנים שנוספים למילה: סיומות  ַ אי לבעלי מקצוע, סיומת וֹן להקטנה.

כאשר נערכה השוואה בין מעורבתו של העיבוד המורפולוגי לבין מעורבותם של שאר המעבדים, נראה שיש קשר בהפעלת כל המעבדים, והם פועלים בצורה משולבת. דיוק בקריאה מושפע יותר מהעיבוד הפונולוגי, ואילו שטף בקריאה והבנת הנקרא מושפעים יותר מהעיבוד האורתוגרפי והמורפולוגי מאשר הפונולוגי.

העיבוד המורפולגי אובחן מתוך העיבוד האורתוגרפי – חזותי במקרים בהם נמצאו שגיאות רבות יותר במילים שבהן סוף המילה היה מוספיות מאשר במילים שבהן סוף המילה כלל אותיות שורש. 

הבנת העקרונות המורפולוגיים בשפה העברית, עשויה להשפיע רבות על תהליך הקריאה משני כיוונים: 1. השורשים 2. הנטיות.

בפעלים – אלו תהיינה מוספיות של גוף וזמן, ובשמות עצם: סיומות של שייכות, הקטנה וכד'.

מומלץ לערוך פעילות מקדימה בעל פה, הטיות כמו: עיפרון שלי: עפרוני, מחברת שלי… או אני למדתי, ואתה… מצורף קובץ שמע: "יחיד ורבים"

ואחר כך להתקדם לפעילות כרטיסים כמשחק שולחן או כקישוט קיר פעיל – לזיהוי, איתור, ארגון במטריצות דקדוקיות. בהמשך – להוסיף כרטיסים בכתיבה עצמית של התלמיד על פי התבניות שנחשף אליהן.

מטרה דומה ניתן להשיג בעזרת משחק 2 קוביות: באחת יהיו רשומים שורשים, ובשנייה התבניות. הילד זורק את שתי הקוביות, וצריך ליצור לפיהן מילה.