איך מקשיבים לילדי קשב?

מה זו הפרעת קשב וריכוז? כיצד היא באה לידי ביטוי?

איך גורמים להעלאת דופמין? (רמז: לא רק ע״י תרופות!)

אילו שיטות טוענות שהן יכולות לרפא הפרעת A.D.H.D?

מה יכול לעזור להכיל ילד עם קושי בקשב – בכיתה ובלמידה?

מה זו הפרעת קשב וריכוז?

יכולת קשב היא היכולת להתמקד באופן מתמשך בגירוי מסוים או בפעילות מסוימת. זהו תהליך הכרתי, במסגרתו מגיע מידע לתודעת האדם דרך החושים השונים וממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד. יכולת ריכוז רגילים להוסיף גם את היכולת לשבת במקום אחד בעת מילוי פעילות הדורשת קשב.

ADHD (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות) היא הפרעה נוירו התפתחותית המשפיעה על מיליוני ילדים ומבוגרים כאחד. זוהי אחת ההפרעות הנפוצות ביותר בילדוּת. ADHD מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בקרב גברים מאשר אצל נשים. כאשר נראה כי אצל ילדות קיימת יותר ׳בעית קשב טהורה׳, ואילו אצל ילדים בעיית הקשב מעורבת עם איפולסיביות והיפראקטיביות. בשנת 2016 שכיחות המאובחנים בבעיית קשב וריכוז עמדה על כ-8% מהאוכלוסייה. נצפה כי 30% מהמאובחנים בגיל צעיר, ימשיכו לחוות את הסימפטומים גם בגיל בוגר.

הפרעת קשב מקושרת לתפקוד לקוי של מוליכים עצביים במוח. המוליך העצבי העיקרי המעורב בהפרעת קשב הוא דופמין. איזון בין פעילות הדופמין לבין פעילות המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין, נחשבת לגורם משמעותי בהבנת סיבת ההפרעה.
לדופמין יש תפקיד מרכזי במערכת העצבים, המשפיע על רמת התנודתיות והקיבולת של המערכת הנוירו-קוגניטיבית. למעשה, הדופמין חיוני לשליטה על הפעילות הקוגניטיבית בקליפת המוח הקדם-מצחית. בהתאם לכך, יש לו תפקיד מרכזי בתפקודים קוגניטיביים, בפעילות של זיכרון העבודה ובתפקודים ניהוליים.
לדופמין יש גם תפקיד מרכזי במערכת החיזוק. כאשר הוא חסר – האדם לא מרגיש מספיק את הקשר בין הפעולה לבין התוצאה. קשה לו להסיק מסקנות ולפעול בהתאם במקרה דומה בעתיד.

בהדמיה רפואית ניתן לראות הבדל בין פעילות מוחית של בעלי הפרעת קשב וריכוז לבין פעילות מוחית בעת אותו גירוי אצל כאלה שאינם סובלים מן הבעיה.

איך באה לידי ביטוי הפרעת קשב וריכוז?

חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות הן התנהגויות מפתח של אדם הסובל מ-ADHD. חלק מהסימנים והתסמינים של הפרעות קשב וריכוז הן קושי בתשומת לב, חלימה בהקיץ באופן תכוף, קושי במעקב אחר הוראות, שכיחת דברים בקלות, בעיות בארגון משימות או פעילויות, הסחת דעת בקלות, קושי להישאר בישיבה, חוסר סבלנות, תזיזיתיות, השתעממות מהירה ודיבור מופרז.

ריצ'רד גילמן, מנהל המחלקה להתפתחות והתנהגות ילדים בבית החולים לילדים סינסנטי, שבאוהיו מתאר הסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז טהורות שהתגלו אצל ילדים:

• מתקשים להתמקד בדבר אחד
• משתעממים בקלות ועוברים לדבר אחר
• נוטים לשכוח דברים כמו שיעורי בית, הנחיות וכד׳
• מושפעים בקלות מהסחות דעת
• לא שמים לב או מתעלמים מפרטים
• חולמים בהקיץ לעיתים קרובות
• נוטים לאבד חפצים
• נראה שהם לא מקשיבים או שהם עובדים בשקט, כשלמעשה הם לא עובדים כלל
• נזקקים ליותר הסברים או לחזרה על הסבר כדי להבין הוראות או רעיונות

יש המחלקים לשלושה היבטים שבהם הפרעת הקשב באה לידי ביטוי:

1. קושי בקשב מתמשך – מתבטאת בקושי לשמור על ערנות ועל ריכוז לאורך זמן. הלוקים בהיבט זה של הקשב יתקשו במיוחד בפעילויות מונוטוניות שאינן מלהיבות אותם.
2. קושי בפיצול קשב – מתבטא בחוסר נוחות כאשר נדרשים לבצע שתי פעולות בו זמנית, או אפילו לעבוד בפעילות אחת כאשר ברקע קיים גירוי נוסף גם אם פסיבי כמו מוזיקה וכד׳.
3. קושי בסינון קשב ושליטה על הקשב – כל הגירויים מקבלים אותה רמת התייחסות מצד הילד והוא לא מצליח להתייחס לגירוי הנדרש תוך סינון הגירויים שאינם רלוונטיים. וממילא קשה להם מאוד בתפקודים הניהוליים שכוללים: דחיית סיפוקים, סדר עדיפויות, תכנון ובקרה עצמית.

הקשיים הללו מתנגשים עם הנהלים והדרישות הבית ספריות, וכך נוצר מצב שרוב התלמידים שסובלים מבעיות בתחום הקשב והריכוז אינם מצליחים להגיע להישגים לימודיים, צוברים פערים ובמקביל – צוברים גם הערות, עונשים וחוסר הבנה. מה שמביא אותם גם לירידה בתחום הרגשי והחברתי. תחושות של תסכול, דימוי עצמי נמוך כעס וייאוש עלולים ללוות אותם ולגרום להם לתפקוד ירוד עוד יותר ממה שהם מסוגלים.

בנוסף, האימפולסיביות, הצורך בתנועה מתמדת והקושי להתמודד עם המטלות הנדרשות מהם גורר אותם להתנהגות בלתי מקובלת, שנתפסת כמרדנות וחוסר משמעת.

אבל שני צדדים למטבע…

אפשר לומר שילדי הקשב והריכוז מצטיינים ב:

• ספונטניות ומעבר זריז מעניין לעניין
• יכולת התלהבות מדברים חדשים ומעניינים
• מהירות בהחלטה, זריזות בביצוע
• עירנות לכל פרט שזז (מעולה לבלשים)
• יצירתיות, דמיון מפותח, כישרון דרמה ואלתור
• הנאה מחווייה בלי להתאכזב מפרטים קטנים
• סקרנות ונכונות להתנסות בדברים חדשים
• מסתדרים גם אם נאבדים להם דברים, הם ימצאו תחליפים…

הכישורים הללו היו יכולים לבוא לידי ביטוי במישורים רבים בחיי היום יום.
אך בבית הספר נדרש תפקוד שדווקא דורש את מה שקשה להם, ולכן המאפיינים הללו נחשבים ׳בעייתיים׳.
אמנם, גם בבגרות ניתן לראות בעיות חוסר שלום בית, החלפת מקום עבודה בתדירות גבוהה וחוסר התארגנות יום יומית אצל בעלי קושי בקשב וריכוז. אך מי אמר שהחיים הם לא בית ספר?!…
בהמשך המאמר מצורפים שאלוני התשאול לקראת אבחון קשב וריכוז.
ניתן לראות שמופיעים בהם שאלות על התפקוד הלימודי באופן כללי, כי חשוב לבחון עד כמה בעיית הקשב פוגעת באופן ישיר בהיבט הלימודי. ובנוסף – רשימת התנהגויות האופייניות לבעלי קושי בקשב וריכוז כדי לבדוק את רמת הקושי והשלכותיו. גם הם יכולים לתת תמונה מפורטת על האופן בו בא הקושי בקשב וריכוז לידי ביטוי.

רוצה שכל הצוות אצלך יקבל את המידע הזה?

איך מאבחנים מבחינה מקצועית הפרעת A.D.H.D?

לצורך אבחון קונבציונאלי של קשב פונים לרופא המומחה בקשב וריכוז, נוירולוג או פסיכיאטר. המומחה מסתמך על שאלונים שממלאים הורים וצוות חינוכי. בנוסף, אמור המומחה להוסיף נתונים משיחה עם ההורה וכן מפגש פרונטלי עם הילד. מתוך שאלונים אלו ניתן להכיר מגוון פעילויות שבהם יכולה ההפרעה לבוא לידי ביטוי.

בעבר, הייתה קיימת הבחנה ברורה בין שני סוגים של הפרעות קשב וריכוז:

ADHD: הפרעת קשב וריכוז הכוללת היפראקטיביות ואימפולסיביות, לצד קשיי קשב וריכוז, מכונה ״היפר״.
ADD: הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות מובהקת, או עם היפראקטיביות פנימית (מחשבות ורגשות מרובים, אך שקט חיצוני) מכונה ״היפו״.

אך ההגדרה המקצועית השתנתה עם השנים, וכיום נוהגים להתייחס אל הפרעת ADD כתת קבוצה בתוך קשיי קשב וריכוז ADHD. ולמעשה, בספר האבחנות (DSM) קיימת אבחנה אחת, כאשר שליש מהמאובחנים מוגדרים בתת הקבוצה ה׳שקטה׳ יותר.

האם כל מי שקצת ׳שובב׳ נחשב היפראקטיבי?

5-6 סימפטומים המזוהים אצל הילד ונמשכים מעל ל-6 חודשים יכולים להעיד על בעיית קשב וריכוז מוגדרת. בכל אופן יש לדאוג לאבחון מקצועי, זאת משום שסימפטומים המזוהים עם ADHD עשויים להופיע גם במצבי מתח רגשי, חוסר ויסות חושי ועוד גורמים. כשמזהים קושי רגשי או לקות בוויסות חושי אין זה אומר שאין קושי קשב – שכן הבעיות עשויות להגיע גם יחד.

אחד הכלים שפותחו כדי לבחון היבטים שונים של קשב בצורה אובייקטיבית הם כלים ממוחשבים כדוגמת: moxo.

איך עובד מבחן מוקסו?
מוקסו הינו סוג של מבחן תפקוד מתמשך (Continuous Performance Test – CPT) הנמשך כחמש עשרה דקות ומתבצע באופן ממוחשב. הנבדק יושב מול מסך ומתבקש ללחוץ על מקש מסוים בכל פעם שהוא רואה את צורת המטרה, כאשר במהלך המבחן מופיעות הסחות דעת שונות שנועדו להקשות עליו בכך. הסחות הדעת יכולות להיות וויזואליות או אודיטוריות (שמיעתיות), כדי לדמות את אופי הסחות הדעת בעולם האמיתי. הבדיקה הולכת ונהיית קשה יותר מבחינת רמת המסיחים והמהירות בה אלו מופיעים.

המבחן בוחן ארבעה מדדים: קשב (היכולת לאתר את צורת המטרה), תזמון (היכולת להגיב בטווח זמן נדרש), היפראקטיביות (תגובות מיותרות המבטאות קושי בוויסות) ואימפולסיביות (תגובות שגויות המבטאות פזיזות בהערכת הסיטואציה). קיימת לו גרסה לילדים (גילאי 6-12) וכן גרסה למבוגרים (גילאי 13 ומעלה).

כך נראים הגירויים מתוך מסך הפעילות של הילדים:

תוצאות המבחן מצטרפות אל יתר הנתונים שנאספו בתהליך האבחון, ומסייעות בקביעת האבחנה המתאימה. בנוסף, המבחן יכול להתבצע תחת השפעה של טיפול תרופתי או בהעדרה, וכך לסייע בהתאמת הטיפול המתאים. יש אנשי מקצוע שמוצאים לנכון להתחשב יותר בתיאור התפקוד של הילד בחיי היום יום, מאשר תיאור התפקוד בזמן אבחון המוקסו, ועל כן רואים בו חלק מיותר באבחנה.

דרכים להעלאת דּוֹפָמִין

הגורם המרכזי להפרעת קשב וריכוז הוא חוסר בהפרשת דופמין, או ספיגה מהירה מידי של ההורמון המופרש. ואם כך, הפיתרון הוא לכאורה העלאת הדופמין, או הארכת השהייתו ועיכוב ספיגתו.
איך עושים זאת?
למעשה, הדרך הקונבנציונאלית המקובלת היא בעזרת תרופה. תרופה מעוררת.

למה צריך תרופה מעוררת לילדים שהם היפראקטיביים?
לכאורה, נראה היה שצריך תרופת הרגעה… אלא שפעילות היֵתר משלימה את התת פעילות המוחית. אם במוח הפעילות תקינה – האדם לא מרגיש צורך בהפעלה חיצונית נוספת. מבחינה מחקרית, פעילות המוליך העצבי דופמין בין התאים שבמוחם של אנשים עם הפרעת קשב, נמוכה מזו האופיינית למוח אדם נורמלי. הנמכה זו יכולה לנבוע מהובלה תוך תאית לקויה אל הסינפסה, משום שהקולטנים שלו פגומים, או כיוון שהפירוק שלו מהיר מדי.
תרופות מעוררות, כמו ריטלין, המגרות שחרור דופמין ונוראפינפרין, מביאות להקלה בתסמינים של הפרעת קשב. נמצא שמתילפנידאט (החומר הפעיל בריטלין) משפר את יכולת דיכוי התגובה אצל אנשים עם הפרעת קשב, ומאפשר את התקשורת התקינה של תאי עצב במערכת העצבים. המתילפנידאט מגביר את השפעתו של הדופמין בכך שהוא מעכב את הספיגה החוזרת של מהסינפסה, ובכך מאפשר לו להשפיע על תא המטרה במשך זמן רב יותר.
קבוצה שנייה של תרופות לקשב וריכוז מבוססת על חומרים פעילים אחרים, אשר פועלים להעלאת רמות המוליכים העצביים דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין, באופן שממתן את גירוי היתר של אזורי המוח המשפיעים על הפרעות קשב וריכוז, ומביאם למצב של גירוי רגיל. בקבוצה זו נמצאות התרופות: אטנט, אדרל ועוד.

תופעות לוואי של התרופות למיניהן
לתרופות מהקבוצה הראשונה, כמו ריטלין תופעות הלוואי הן: הפרעות בשינה, ירידה בתאבון, ירידה במשקל, גריית יתר, כאבי בטן וכאבי ראש. תופעות הלוואי הן בדרך כלל קלות, וניתן לצמצם אותן ע״י התאמת המינון או זמן הנטילה.
לתרופות מהקבוצה השנייה, כמו אטנט, תופעות הלוואי הן: כאבי בטן, ירידה בתיאבון ועצבנות. תופעות נוספות כוללות האטה בגדילה אצל ילדים, עוויתות חוזרות, שינויים בראייה ותסמונת סרוטונין שמבטאת עודף סרוטונין במוח.

אפשר לקרוא עוד על סוגי תרופות קונבנציונאלית להקלה בתסמיני הפרעת קשב.

יש המתנגדים לתרופות אלה בשל תופעות הלוואי שלהן, בעיקר מאנשים הדוגלים באורח חיים טבעי. אבל גם בקרב פסיכיאטרים אפשר למצוא כאלה המצדדים במציאת דרכים חלופיות בטרם נאלצים להשתמש בתרופות.

בנוסף לתופעות הלוואי הרשמיות, לנו, כצוות חינוכי מוכרות תופעות לוואי נוספות מן השטח – המאבקים עם הילד שייקח את התרופה – בבית או בכיתה. הדאגה שיאכל לפני התרופה. הסטיגמה של הילד כאילו הוא חולה כל הזמן. ובעיקר – ההורים שמפחדים יותר מהילדים מההשלכות של נטילת התרופות, ומסרבים…
הבשורה היא שיש…

דרכים נוספות להעלאת דופמין

א. פעילות גופנית
על פי מחקר משנת 2012 שפורסם בכתב העת לחקר לרעילות העצבית, פעילות גופנית סדירה מועילה נגד תחושות שליליות, במקביל לתפקוד ביצועים משופר וזיכרון טוב יותר. מומחים גם מראים כי פעילות גופנית במקום פתוח עם מרחבים ירוקים, מגבירה את תפקוד המוח אצל אנשים עם הפרעות קשב וריכוז.
רצוי לדאוג לכך שהילד יעסוק לפחות 30 דקות ביום בתרגילים עצימים, כמו: רכיבה על אופניים, שחייה, נדנדה ומשחקי כדור. אפשר לקחת את הילד להליכה, ריצה או לעשות תרגילי אימוני כוח.
יש הטוענים שגם אכילה זהו סוג של פעולה פיזית אורלית שמעלה את הדופמין. אולי יש לשקול מתן אפשרות אכילה בשיעור בגבולות מסוימים.

ב. מסאז׳ – עיסוי
עיסוי יכול להרגיע כל אחד, כולל אנשים שיש להם A.D.H.D . מחקר משנת-2003 שפורסם בכתב עת למתבגרים, מצא כי 20 דקות של עיסוי פעמיים בשבוע יש השפעה חיובית על מצב הרוח וההתנהגות. יתר על כן, עיסוי רגיל עוזר להעלות את רמות הסרוטונין, אשר עוזר לווסת רמות דופמין אצל ילדים עם A.D.H.D.

איך עושים עיסוי טוב? (מומלץ 2-3 פעמים בשבוע)

• שימו קצת שמן זית, שקדים או שומשום על הידיים.
• שפשפו את הידיים זו בזו עד שהשמן הופך חם.
• עסו את התערובת על עור הילד, מכף רגל ועד ראש.
• תנו לשמן להשאר על העור במשך כמה דקות, ואז נגבו את השאריות שנותרו.

ג. יוגה וטאי-צ’י ונשימות הרפייה
כמו פעילות גופנית, גם יוגה וטאי צ’י מועילות לאנשים שיש להם A.D.H.D. התנוחות הפיזיות תרגילי הנשימה, וטכניקות ההרפיה העמוקות עוזרות בהרגעה וחיזוק מערכת העצבים המרכזית. יוגה גם מסייעת לילדים להירגע וללמוד משמעת, דבר אשר בתורו עוזר לשלוט בסימפטומים.
באופן דומה, טאי צ’י עוזר לשפר תסמיני A.D.H.D . על פי מחקר משנת 2000, ילדים שנכחו בשיעורי טאי צ’י פעמיים בשבוע הראו פחות חרדה, התנהגות משופרת, פחות חלימה בהקיץ, פחות רגשות בלתי הולמים ופחות היפראקטיביות.
נשימות והרפייה גורמות לרוגע, בדומה לשינה. יש לקחת בחשבון שעייפות יכולה לגרום להחמרה בתסמיני A.D.H.D, לכן חשוב לשמור על שינה מספקת.

ד. עניין ובחירה
פעמים רבות אפשר לראות ילד בעל קושי קשב וריכוז שעוסק זמן ממושך בעניין אחד, וזה לא מעיד על אי קיומה של הבעיה. כי אם הנושא המעסיק אותו מעורר בו עניין – עצם עובדה זו גורמת להפרשת דופמין, וכך נוצרת היכולת להתמיד במשימה, וביחד עם המוטיבציה – העבודה טובה. כשניתן לילד בחירה בין מטלות, הוא יבחר את אלה שמעניינות אותו יותר, וממילא יצליח בהן יותר מאשר אם ניתן לו לבצע אותן ללא אפשרות בחירה.

ה. קשר חם וחיזוק חיובי
כשהילד חש שייך, מוערך, מקבל חיזוק חיובי מיידי על כל מאמץ – זה מעלה לו את הדופמין. כשהוא מרגיש ששמים לב לכל הצלחה שלו, ולו קטנה – הוא מוכן להשקיע ולקצור את הפירות. חשוב להפגין המון אהבה וחיבה כלפי הילד. וכן להקדיש זמן איכות לבילוי עם הילד. יש למצוא בכל פעם דרכים חדשות לשיפור ההערכה העצמית של הילד ותחושת המשמעות שלו.

ו. סכנה ואתגר
ילדים בעלי ADHD נוטים להיכנס לסכנות גם בשל חוסר שיקול הדעת שלהם, אבל גם משום שהם חווים זאת כהנאה המעלה במוחם את הדופמין והסרוטונין. כמובן שלא מומלץ להכניס אותם למצבי סכנה מיוזמתנו, להיפך, תפקיד המבוגר לשמור ולהגן על הילד מפני סכנה. אבל אתגר טוב יכול להוות דגם דומה לסכנה, גם הוא מעורר בילד מוטיבציה ׳להסתכן׳ ולראות מה יקרה אם ינסה להצליח. מבצע שמתאים לילד – לא קל מידי ולא קשה מידיי יכול לעשות את העבודה.

❦ עכשיו תבדקו מה יותר מתאים לכם – ללכת על טיפול תרופתי, או להתמסר לכל השאר…

רוצה שכל הצוות אצלך ידע שאפשר להעלות דופמין לא רק באמצעות תרופות?

שיטות לתמיכה וריפוי הפרעת קשב וריכוז

בניגוד לתרופות, שמקלות רק על התסמינים, ישנן שיטות שטוענות שדרכן ניתן למנוע או אף לרפא את הפרעת הקשב והריכוז. נזכיר אחדות מהן: אימון קשב שמסייעת לילד לשנות סכמות חשיבה מעוותות, שלושת המימדים הטוענת לשחרור חסמים, נוירופידבק המלמדת את המוח איזו פעילות נכונה לו, תוכנת ׳אקטיב הד׳ המעוררת את המערכת הלמְבִּית.

גם שמירה על תזונה בריאה יכולה לספק לגוף את הנדרש כדי להפעיל את הורמוני הדופמין והסרוטונין בצורה מאוזנת.

תזונה כדרך חיים וצמחי מרפא להפרעת קשב וריכוז

תזונה ודיאטה ממלאות תפקיד מרכזי בניהול הסימפטומים של ADHD. הן הגוף והן המוח דורשים סוגים שונים של חומרים מזינים כדי לתפקד כראוי. באמצעות תזונה מאוזנת היטב, ניתן לשפר את הזיכרון, לחדד את הרפלקסים וליהנות מריכוז טוב יותר.
כמו כל אחד, יש לדאוג לצריכת מזונות עשירים בחלבון, שומנים בריאים, פחמימות מלאות ויטמינים ומינרלים, ולצרוך שתייה מספקת המאפשרת זרימה חופשית של הדם גם למוח.

במה כדאי להרבות?
אצל בעלי נטייה לקושי בקשב וריכוז חשוב לצרוך מזונות עשירים במגנזיום כמו תרד, עלי מנגולד, גרעיני דלעת, גרעיני חמניות, אגוזי קשיו, סויה ושעועית שחורה בתזונה. מגנזיום יעזור להפחית עצבנות, להגדיל את טווח הקשב ולהפחית בלבול נפשי. גם ויטמין B6 מועיל להרגעת עצבנות. כמה אפשרויות טובות הן אבוקדו, בננות, תרד, גרעיני חמניות, שזיפים ואגוזים. רמות נמוכות של אבץ קשורות גם כן ב- A.D.H.D ולכן כללו מזונות עשירים באבץ בתזונה. מזונות עשירים באבץ כוללים: כבד, גבינה, שומשום, דלעת ובוטנים.

ממה כדאי להימנע?
רמות הסוכר בדם, כיוון שיותר מדי סוכר בדם עלול לשבש תפקוד מוחי תקין.ולכן יש להפחית ככל הניתן מצריכת ממתקים וכן מומלץ להוריד מזונות עם צבעי מאכל, חומרי טעם וחומרים משמרים מהתצרוכת היומית. מזונות אלה יכולים לגרום להיפראקטיבית ולקויות למידה.

תוספי תזונה וצמחי מרפא
בנוסף על אורח החיים הבריא, שיש לשמור באופן עקבי, ניתן להיעזר במוצרי מזון שנמצאו כיעילים בתחום זה באופן ממוקד. הערה: לפני השימוש בכל תוסף תזונה, יש להתייעץ עם רופא.

אומגה 3
חוסר בחומצות שומן רב בלתי רווי עשוי לגרום להפרעות התפתחותיות ופסיכיאטריות כמו A.D.H.D ודיסלקציה. מוצרים המכילים שומן בריא ואומגה 3 הם: דגי סלמון, סרדינים, זרעי פשתן, גרעיני דלעת (וכן שמן דגים במינון רפואי).

תה צמחים – קמומיל, מליסה, רוזמרין
צמחים אלה נפוצים ביותר לטיפול ב- A.D.H.D. תכונותיהם המרגיעות, עוזרות לווסת את מצב הרוח ואת תשומת הלב ולהפחית היפראקטיביות. מכינים תה ושותים לפני השינה.

שיבולת שועל
שיבולת שועל תרבותית, הוא עוד טיפול צמחי יעיל עבור A.D.H.D. היא מחזקת את המוח, ויש בה אפקט מרגיע על מערכת העצבים והגברת יכולת קשב וריכוז.

ג׳ינקו בילובה
ג׳ינקו בילובה, היא עוד תרופה צמחית פופולרית עבור A.D.H.D. היא עוזרת בשיפור המיקוד, זיכרון, קוגניציה, שימור ידע ותפיסה, ובנוסף גם מגנה על המוח מפני רעלים. (רק לפי המלצת רופא).

בספרי טבע ובריאות ניתן למצוא המלצות נוספות לתמיכה במערכת העצבים שמשפיעה על הריכוז, הזיכרון, הרגעה ואיזון נפשי באמצעים טבעיים.
ראו דף ׳מפתח׳ מתוך הספר ״בריאוטבע״ מאת גב׳ ל. כהן 054-8474270 >

מה אפשר לעשות כצוות חינוכי להכלת ילדי הקשב?

עם עליית המודעות לבעיית הילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז גם בבתי הספר נערכים ומקנים למורים אסטרטגיות למידה יעילות שיקלו על תפקודם של ילדים אלו בכיתה הרגילה. זה יכול להיות דברים פשוטים, כמו הדגשת כותרות המשנה בשכפול כדי לעזור להם להתמקד בעיקר.

טיפים המיועדת למורים, כסיוע לילדים עם הפרעת קשב וריכוז / ארגון ה- CHADD והאקדמיה האמריקאית לילד

1. הנהיגו תקנון נוהל כיתתי. תקנון זה יהיה אוסף של כללים והנחיות ברורות, הקשורים להתנהגות בכיתה, הכנת שיעורים, הגשת עבודות, מבחנים, ענישה ולא פחות חשוב תגמול. כתבו את הנוהלים על גבי כרזה גדולה ותלו אותה במקום מרכזי בכיתה. בשעת הצורך, הפנו את התלמידים לאיזור בו נמצאות ההוראות. תקנון זה מועיל לכל ילדי הכיתה ולא רק לבעלי הפרעות קשב וריכוז.
2. דאגו שהנחיות והוראות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז יועברו גם בעל פה וגם בכתב. ההוראה צריכה להיות מנוסחת באופן קצר ובחלוקה לשלבים. ההוראה הכתובה, אם היא לא הובנה על ידי הילד, אמורה להיות רשומה במחברת של הילד או בדפים מודפסים, כדי שההורים יוכלו למצוא אותה בקלות ולעזור לילד ליישמה.
3. חלקו משימות מורכבות לשלבים וציינו את סדר ביצוע הדברים. לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יש קושי בארגון וסדר, יעזור אם יקבלו משימות ממוספרות, רצוי לציין כמה זמן להקדיש לכל סעיף.
4. מחברת קשר וניהול משימות. למעשה מחברת זו אמורה להקל על שני הצדדים. גם הילד והוריו יראו את המשימות והערות (גם החיוביות) ביחס לילד וגם המורה יוכל לעקוב אחר ביצוע הדברים ולהיות בקשר עם ההורים.
5. הרחיקו גורמים מסיחים. הושיבו את הילד עם הפרעות קשב וריכוז הרחק מהסחות דעת פוטנציאליות (כגון חלון) ומילדים שיכולים להסב את תשומת ליבו בקלות. רצוי להושיב אותו ליד תלמידים, להם יכולה להיות השפעה חיובית על ההתקדמות שלו בלימודים.
6. קבוצת עבודה מצומצמת. במקרים של עבודה כיתתית בקבוצה יש לחבר ילד עם הפרעות קשב וריכוז לקבוצה קטנה ככל שניתן על מנת לאפשר לו להתבטא ללא מאבקי כוח. לעיתים ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הינם תזזיתיים מאוד ואימפולסיביים ולכן לא כל קבוצה רוצה לשתף כזה ילד. חשוב לבחור מספר ילדים שיכולים לתרום לילד ולא לדחות אותו.
7. סימנים מוסכמים. צרו סימן מוסכם ביניכם לבין הילד עם הפרעות קשב וריכוז, שיאפשר לך להעיר לו ללא מילים כל עת שהוא יוצא מריכוז או מפר את כללי ההתנהגות הכיתתיים.
8. ייעוץ להורים לעזרה ותגבור. אתם המורים ובעיקר אם אתם גם המחנכים, הנכם מכירים היטב את בעיותיו הלימודיות והתפקודיות של הילד. נסו לעזור להורים במציאת פיתרונות מעבר לבית הספר. מציאת המורה הפרטי המתאים, חוגים, או תוכניות טיפול שאתם מכירים ועשויים לעזור.
9. חזקו את החיובי והתעלמו מהשלילי. עודדו התנהגות חיובית אצל הילד בכך שתדגישו את הדברים החיוביים בלבד, לעיתים צריך לחפש אותם בנרות, אך המאמץ שווה. בכל מקרה, אל תגיבו להתנהגות שלילית והשתדלו להתעלם עד כמה שניתן.
10. השקיעו ב”יחסי ציבור” לילדים בכיתתכם בעלי קשיי קשב וריכוז! טפחו את הילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז בכיתתכם, זה יעזור להם וגם לכם! ערכו רשימה לגבי הייתרונות של כל אחד מהם והשתדלו למצא הזדמנויות לפרסמם ו/או להדגישם. הילד בעל הפרעות קשב וריכוז יודע כי הוא מעט שונה מהאחרים ובהרבה מקרים הדימוי העצמי שלו נמוך. בהדגשת הצד החזק שלו והעלאת הערך העצמי שלו תזכו בשיתוף פעולה ונכונות רבה יותר להתאמץ וללמוד.

האם ההמלצות הללו יעזרו לכל הילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז?

אתגר משמעותי בהוראה בכיתה עם תלמידים בעלי A.D.H.D קשור לעובדה שאין "פרופיל גנרי" של תלמיד עם הפרעות קשב ובמובן זה אין טיפול אחד שיכול לעזור או שיטה אחת שתתאים בהכרח לכל התלמידים. אופן ההתייחסות לתלמיד עם הפרעות קשב הוא פרטני ואתגר זה אינו פשוט עבור מורה בכיתה עם תלמידים רבים אחרים הדורשים גם הם כמובן התייחסות.

בראיון שנערך עם ד"ר סקיבראס, מרצה בכירה ופסיכולוגית קלינית מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת דיקן, עלו כמה אסטרטגיות פרקטיות נוספות על ה-10 המפורטות לעיל:

1. כדאי להשתדל עד כמה שניתן להתאים את אופני הלמידה לקשיים של הילדים. אם יודעים שילדים עם הפרעות קשב מתקשים בכתיבה, אפשר לבקש לכתוב או לצלם רק את החומרים העיקריים.
2. יש להתחשב בצורך הילדים בתנועה. ידוע שילדים עם הפרעות קשב נוטים לנוע בעצבנות באופן שעלול להפריע ולעורר אי נוחות בקרב התלמידים האחרים. מצד שני ידוע כי דווקא התנועה עשויה לעזור לתלמידים עם הפרעות קשב להתרכז בנלמד. פתרון אפשרי לסוגיה זו הוא בחיפוש אחר דרכים שבאמצעותן יוכל התלמיד להתנועע בלי לעורר רעש בכיתה. כך למשל, אפשר לתת לילדים אלו תפקידים של חלוקת שכפולים, איסוף ספרי לימוד לארון הכיתה. וכן התעסקות שקטה בעת הקשבה [כמו שרבוט, משחק בכדור מגע או פופיט]. אפשר לקבוע יציאות יזומות המאפשרות תנועה גופנית במהלך השיעורים, לשלוח ׳מכתב חשוב׳ למזכירות וכד׳. [גם הזמנה לפעילות גופנית ׳לשמה׳ בזמן מעברים יכולה לעשות את העבודה].
3. ילדים עם הפרעות קשב מתקשים במעברים, כלומר הם אינם מצליחים "לקפוץ" בין נושאים שונים או בין פעילויות שונות כמו כל ילד. ידיעה מראש של התוכנית היומית תעזור להם להתכונן למעבר, ולצלוח אותו ביתר קלות. גם בהירות במבנה השיעור מסייעת לילדי הקשב להכיל את האתגרים המצפים להם, ולהיות רגועים יותר. אפשר פשוט לומר בתחילת שיעור מה הנושא, ומה נעשה בשיעור כדי ללמוד אותו: נבדוק שיעורי בית, נקרא בחומש, נכתוב במחברת ונמלא דף שכפול. כשהדברים מוגדרים הילד מרגיש שליטה ומסגרת למה שממתין לו וזה מכניס אותו לתחום המוכר והנוח.

רעיונות נוספים מאת לאה דייויס , M.Ed. מומחית לחינוך בארצות הברית:

1. להשתמש בשיטת נקודות, אסימונים, כוכבים, או בשיטות אחרות כדי לחזק התנהגויות מתאימות.
2. לספק הזדמנויות תלמיד A.D.H.D כדי להציג את כישוריו, וכן יכולת מנהיגות וארגון.
3. להזמין לבצע פעילות גופנית אם ניתן: לעמוד ולמתוח, לרוץ במקום, או תנועות אחרות.
4. לגשת לילד כדי לתת תזכורת ע״י ליטוף בעדינות על הכתף או הקשה על המקום בספרו של הילד.

ויש גם ׳לא תעשה׳ (מאת זהבית האוזי, מנחת מתו״ק):

• אל תשתמש בהכללות או סטיגמות לגבי תלמידים עם קשב וריכוז.
• אל תערוך השוואות של התלמיד בעל הקושי לתלמידים אחרים. התמקד בהתקדמותו האישית.
• הימנע מביקורת שלילית, האשמות או הטלת אשמה. זה יכול לפגוע בביטחון העצמי של התלמיד ובתחושת המסוגלות שלו.
• אל תתעלם מהקשיים של התלמיד. מתן מענה ותמיכה חשובים להתפתחותו ולמידתו.
• אל תפעיל לחץ מוגזם על התלמיד. לחץ יכול להחמיר את הסימפטומים של ההפרעה.
• אל תצפה מהתלמיד להתנהג או ללמוד כמו תלמידים אחרים. התאם את הציפיות ליכולותיו.
• אל תשתמש בענישה כדרך להתמודד עם התנהגויות הנובעות מהקושי. זה לא יעיל ועלול להזיק.

ב׳טבלת ההצלחות שלי׳ שלפניכם, כמה אלמנטים המתחשבים במאפייני ילדי הקשב:
א. מבצע שמעורר הפרשת דופמין ומעלה מוטיבציה.
ב. אתגר ברור ומחולק למשימות קטנות, תוך התייחסות לכל הצלחה קטנה מתוך יחס חם ושייכות.
ג. עורכים ׳תחרות׳ בלי השוואות אלא ׳בתוך הילד׳ – באיזה תחום אצליח לצבור הכי הרבה נקודות?

רוצה שכל הצוות שלך יפתח קש״ר טוב עם הכלה?

הכלת ילדי קשב וריכוז כאן בהפעלה >

בהצלחה!